ראיון אישי - 10 שאלות, לב אחד. התשובות כפי שהן, בלי עריכה של התוכן - רק חלוקה לפסקאות לנוחות הקריאה.
1. מי השפיע עליך באופן שפתח לך ערוץ חדש לפעול בו?
רבי יוסף חיים מבגדד והרב קוק. הם נתנו לי לא רק ראייה אחרת, אלא גם כלים איך לעשות את זה. איך לפעול. איך לבוא לאנשים ולדעת איך להכיל אותם. איך להתמודד עם פגיעות שעושים לך. מה לעשות. זאת תורה שלמה שלמדתי מהם. אני עדיין לומד. הראייה שלהם השפיעה עלי הכי הרבה בחיים.
לרבי יוסף חיים יש את הספר חסדי אבות שאותו למדתי בצבא, באמת שינה לי את החיים. הראייה שלו שם מבין השורות, איך הוא רואה בן אדם אחר. הרב קוק, כל השירה שלו מדברת על האני הפנימי שלך, ובחוץ, איך אתה רואה אנשים אחרים. כל התפיסה שלהם, איך הם חיו. באמת שינו אותי. עד היום הם משנים אותי, כל הזמן. זה תהליך שלא נגמר. אם יש לי שאיפה בחיים שאני רוצה להיות כמו מישהו, זה כמוהם. אין לי ספק בכלל.
2. איזה מסר, אמירה או שיר הולכים איתך בלב – ולאן הם עוזרים לך להגיע?
יש שני דברים שהם ממש נר לרגלי. שניהם מייצגים את אותו רעיון רק מצד עשה ולא תעשה. מבחינת העשה: "והוי דן כל האדם לכף זכות" והלא תעשה: "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" מחז"ל ופרקי אבות.
כשהייתי יותר צעיר התחלתי לחשוב על העומק של זה. הבנתי שאין שום מצב שאני אגיע לאותה נקודה של אדם אחר, עם כל הרגשות שלו, עם כל איך שהוא גדל, עם הסביבה שהשפיעה עליו, עם כל מה שהוא עבר. הדבר היחיד שאני יכול, זה לנסות להבין שמשהו פגע בו מאוד חזק - אני לא מבין את זה, אני לא אבין את זה לעולם - ואיכשהו לדון אותו לכף זכות, למצוא את נקודות הזכות. שאם אני הייתי באותו מצב עם הדבר הזה שהשפיע עליו, גם אני הייתי פועל אותו דבר - יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, אבל לפחות אני יכול להבין את זה.
המשפט הזה, "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו", הוא כלי אדיר להתפתחות. כי אתה יכול להגיע איתו לעומקים לא רק אצל השני אלא גם אצלך עצמך. למה עשיתי את מה שעשיתי, מה הניע אותי. ואם אתה יודע מה הניע אותך, אתה יכול לתקן את זה גם אחר כך. וזה הכל רק ממשפט אחד, "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו".
התרגול הזה משנה את האינסטינקט הראשוני ששמתי לב שהיה לי, לחפש את הדברים הלא טובים בפעם הראשונה שאתה נפגש עם בן אדם, כי אנחנו כל הזמן מופגזים בחדשות שליליות, אנחנו מורגלים לחפש את הדברים הלא טובים לפני שמחפשים את הדברים החיוביים. אבל אפשר לשנות את זה לאינסטינקט שכל הזמן מחפש דברים חיוביים. והכל התחיל מזה, מלחפש זכויות באנשים. זה לא אומר שאתה מתעלם מהקושי. זה אומר שאתה מתמקד בטוב. ואת החסרונות תפגוש לאור הטוב.
3. מי או מה מחזיר אותך לחמלה עצמית?
הילד הקטן שבי. אני גדלתי עם חרמות. אני מניח שעוד הרבה ילדים גדלו ככה. ואני זוכר את עצמי בתור ילד ממש סובל. והדבר שלקחתי מאז, מהסבל הזה של החרמות - כל פעם שאני איכשהו כועס על עצמי, אני מנסה להתחבר ולראות את הילד הזה שעבר כל כך הרבה, ולהגיד לו רק שנייה, מה אני אעשה את אותו הדבר לעצמי, את מה שעשו לי אחרים? אז בוא נחפש נקודות זכות בעצמי.
ובכלל, הרעיון הוא שאי אפשר לבנות אהבה למישהו אחר בלי שאתה בונה את זה עם עצמך. יש אמירה שכולם מכירים, "ואהבת לרעך כמוך". אך אותו רבי עקיבא יש לו גם אמירה "חייך קודמים". כי באהבת לרעך כמוך יש הנחת יסוד, שאם אתה לא תדאג לעצמך, אם לא תיתן אהבה עצמית לעצמך, לא יהיה מי שייתן. לא יהיה. אז קודם כל המעגל הפנימי הוא הכי חשוב. החמלה העצמית. לייצב את עצמך ואז לצאת החוצה.
וזה תהליכים שעולים ויורדים כל החיים. זה מעגל של רצוא ושוב. אתה יוצא החוצה ונותן מתוך עוצמה, ולפעמים אתה מאוד מאוד פגוע, אז אתה חוזר חזרה, מתכנס, וזה בסדר - דואג לעצמך, חוזר, אוסף כוחות, נטען, ושוב פעם יוצא החוצה. אם אתה תיתן מחוסר שאין לך, בסופו של דבר זה ייצא בעצבים, בלחץ, בכעס, זה ייצא לא כמו שרצית - יכול להיות שתפגע יותר משזה יעשה טוב.
אז אם אתה מרגיש שאתה בכאב עכשיו, בסדר, זה אנושי, תתכנס בעצמך, תיטען ושוב פעם תצא. זה תהליכים שכל החיים אנחנו חייבים להיות מודעים אליהם. תדע שאם אתה בחוסר נפשי אז תיכנס לחמלה, תסתכל על הילד הקטן הזה שסבל וסבל, ואז אני חוזר חזרה, נטען - מבחינתי הילד הקטן הזה עכשיו הוא נטען, עכשיו אפשר לצאת החוצה עוד פעם. לפעמים זה לוקח חודשים ולפעמים יום. זה לא משנה. העניין הוא לאמן את עצמך לראות את הנקודות האלה, מתי אתה במצב שאתה זקוק לעצמך עכשיו, ותיתן לעצמך - "חייך קודמים" - ומתי "ואהבת לרעך כמוך", מתי לצאת החוצה.
4. איזה ספר גרם לך לחשוב על הכל מחדש?
התניא. ספר היסוד של חסידות חב"ד. כתב אותו רבי שניאור זלמן מלאדי. הוא מכיל בתוכו את העומק לא רק של החיים הרגילים שלי אלא גם את העומק של משהו שהוא מעל, ברמה מעבר. הוא מחלק את זה לנשמה אלוקית והחלק הבהמי שבך. החלק הבהמי זה הצרכים הקיומיים שיש לכל אחד, אך יש קומה אחת מעל.
יש קומה של צרכים רוחניים שאתה צריך לספק אותם, שזה יכול להיות במעשה חסד, בלימוד תורה, בנתינת עזרה, אפילו בחיוך למישהו. אך הצורך הזה הוא צורך קיומי כמו של אכילה. אני חושב שזאת פעם ראשונה שהבנתי את העומק שיש באכילה נפשית לעומת אכילה פיזית. אנחנו הרבה פעמים מזניחים את האכילה הנפשית הזאת שאנחנו זקוקים לה. אנחנו זקוקים לעשות חסד. עצם זה שאתה נותן למישהו אחר זאת הרגשה כל כך עילאית, שאי אפשר לתאר אותה, אין דבר יותר עצום מלגרום שמחה למישהו אחר, שהעיניים שלו בורקות.
5. אם היית פרח, באילו מרכיבים היה כדאי להשקות אותך כדי שתפרח לעד?
קראתי שיש מחקרים שאומרים שצמחים מגיבים לדיבורים. אני לא יודע כמה זה נכון כי אף פעם לא התעמקתי בזה. אך בהחלט מילים טובות. מעבר למים שזה משהו בסיסי. אבל מילים. מילים טובות. כמה שיותר מילים טובות. כמה שיותר מחמאות. כמה שיותר חיזוקים. הייתי פורח לעד. ואני חושב שכל אדם ככה. חיזוק, מילה טובה, יכולה להעיף אותך למעלה.
דרך אגב, מחמאה, זה בין הדברים היחידים שעובדים גם אם זה שקר. תחמיא לאנשים גם אם אתה לא מתכוון. עצם זה שאתה אומר להם את זה, זה פשוט מרים אותם למעלה. אז אם הייתי פרח, וואלה, זה מה שהייתי רוצה - כמה שיותר שידברו אלי בטוב, שיחמיאו לי, תצמח, תצמח, תצמח. הייתי צומח לעד.
6. מה הדבר הראשון שכדאי לשחרר – בדרך לשחרור?
רגשות אשם. זה אחד הכבלים הכי גדולים שיש לנו על הרגליים הרוחניות שלנו לרוץ קדימה. זה דברים שכבר קרו, טעית, לא טעית, זה היה באשמך, זה לא היה באשמתך - הם משאירים אותך מאחור. וזה דבר ראשון שאתה צריך לשחרר.
איך שאני מתייחס לעבר - אם אני לא יכול ללמוד ממנו ואני לא יכול לתקן אותו אז העבר נשאר בעבר. להסתכל תמיד קדימה. עם העיניים קדימה. זה כבר קרה. אתה רוצה, תשים לך זמן ביום תגיד אני אזכר בדבר הזה כדי ללמוד ממנו ולא לעשות שוב. אך אם אתה לא יכול לתקן או ללמוד מזה, אז לשחרר רגשות אשמה - זה הכל מאגו.
כל דבר שקורה לך יש לך בחירה חופשית עד שזה קורה. מרגע שזה קרה זה כבר היה רצון השם. הכל בהשגחה. הוא רצה שיהיה ככה. מה אתה עכשיו מתווכח עם זה. זה לא בידיים שלך. זאת תפיסה של אגו שמוחבאת ברגשות האשם. אתה אומר למה לא שיניתי את זה. אך אתה לא יכול, אתה אנושי. תשחרר. להסתכל קדימה. זה הכל.
7. על איזה ארגון או איש מקצוע בארץ היית ממליץ ולמה?
אני לא מכיר ארגון כזה, בטח יש אבל אני לא מכיר, אך אני חושב שיש שני דברים שהם אדירים להשקיע בהם. הראשון זה ארגונים שמשקיעים בנוער, ונותנים להם כלים איך לגדול בתוך חברה שאתה מכיל את עצמך קודם ואחר כך את השני.
והקצה השני זה ארגונים שעובדים עם אנשים מבוגרים. כשהייתי קטן הייתי הולך לבית כנסת של עיראקים ויושב עם זקנים ושומע מהם סיפורים, והם פשוט היו מחיים אותי - ובעיקר סבתי המנוחה, מטילדה - עוגן של יציבות וחכמה, בהרבה מובנים היא מלווה בי פנימית תהליכים גם היום. אנשים מבוגרים יש להם יכולות אדירות לתת, רק שלפעמים אין מי שיקבל אז הם נובלים. אז כל ארגון שיכול ודוחף קדימה את הנושא הזה - לדבר עם מבוגרים, להיות איתם, ללמוד מהם, לתת להם ערך - כי סך הכל הם הגיעו למשהו מסוים אחרי שהם חוו כל כך הרבה דברים. כל אדם הוא עולם מלא.
גיל הזהב זה הארגונים שאנחנו צריכים להשקיע בהם. מעבר להשקעה בנוער שזה העתיד, אך אסור לשכוח את העבר. מספיק שתתקשר ותגיד אני רוצה לשמוע מה שיש לך לשתף, זה מעניין אותי.
8. בראייה לאחור – מה מוביל קדימה באופן שמשמח גם בראייה לאחור?
רק דבר אחד. לעשות כמה שיותר טוב לכמה שיותר אנשים. זהו. זה הכל. בראייה לאחור אתה תזכור כמה עשית טוב לעוד מישהו ועוד מישהו, וזה מה שיחייה אותך. אפילו מעשים קטנים. לעשות טוב, בראייה לאחור, אין דבר שיעיף אותי יותר קדימה.
לעשות טוב מתחיל מהמעגל הפנימי שלך - עצמך, עם הזוגיות שלך, עם הילדים שלך, עם המשפחה, החברים, השכונה שלך, ואז תגיע לכל העולם. הטוב צריך להתחיל תמיד עם האנשים הכי קרובים אליך. בראייה לאחור, אין דבר יותר גדול מזה, פשוט אין.
9. בראייה פנימה – האם משהו נמצא באמת בחוץ?
לא. הכל מתרחש אצלנו בראש. אותו מאורע, שני אנשים יחוו אותו בצורה שונה לגמרי. אנחנו חיים בעולם יחסי. אנחנו משווים כל הזמן. ההשוואה הזאת היא גם מה שגורם לנו לצמוח, אך יש בה גם קנאה שגורמת להרס עצמי, וכל המציאות הזאת של קנאה היא מציאות פנימית, שנחווית בראש, בחוויה הפנימית.
דרך טובה מאוד להגיע למצב שבו אתה מפרשן את המציאות בצורה יותר טובה היא לקחת דף ולהתחיל לרשום דברים טובים שקרו לך, להגיד עליהם תודה. עכשיו בהתחלה זה יהיה לך מוזר, זה ירגיש מאמץ, אך מהר מאוד אתה תתחיל למלא מחברות ואתה תחווה את המציאות אחרת.
אני בטוח שאנשים שחוו את השבי מתייחסים לאוכל בצורה שונה מאיך שאנחנו מתייחסים. זה אותו אוכל. אך המציאות נחווית אחרת. הם יכולים להעריך אותה אחרת. המציאות היא תמיד איך שאתה מפרשן אותה בתוך האני הפנימי שלך. מי שיעריך את החיים שלו איך שהם, הוא יחיה חיים מאושרים. אנשים מחפשים בחוץ, יוצאים בחוץ, ולא יודעים שכל התשובות כבר נמצאות אצלם בפנים.
10. אם אפשר היה להשקיע במעשים עצמם – את המניה של איזה מעשה היית קונה?
המניה שהכי הייתי משקיע בה זה לרכוש את היכולת למחול על פגיעה. בתפיסה הפנימית שלי. להגיד, הפגיעה הזאת, אני יכול להתגבר עליה. היכולת למחול על מה שפגע בך קודם כל ייתן לך - זה יכניס אותך לחיים שלווים. זאת עבודה מאוד פנימית, זאת תכונה שאם אתה יכול לרכוש אותה ואתה יכול לעבוד עליה באמת, היא תיתן לך הכי הרבה שווי בחיים.
ואני מסייג את זה לפגיעות מאוד קשות, וגם בזה - האני קודם, אני חוזר לתשובות שאמרתי קודם. אם הפגיעה הזאת היא כל כך קשה ואני לא יכול להתמודד איתה עכשיו, יש גם עניין של להתרחק מאנשים שפוגעים בך. אך איכשהו לדעת שכמעט תמיד הפגיעה היא לא מרוע, אלא מחוסר תשומת לב, מפירוש לא נכון של המציאות, מאלף דברים. אל תיתן לזה להיות משקולת על הלב שלך.
יוסף אחרי הפגיעה הנוראה של האחים שלו, בפרשת ויחי - פעם אחת הוא לא כתוב בפרשה שם שהוא מחל להם, אך הוא התגבר ואמר שהכל קרה לטובה. הוא הראה לנו דרך איך לעשות דברים. זה דרגה מאוד גבוהה לעשות טובה למי שפגע בך. וואו, זה דבר גדול. אני עוד לא שם. אפילו לא קרוב.
אך אם אני אדע למחוק את הפגיעה, אני אדע שזה שלו, זה לא מי שאני באמת. האני הפנימי שלך חייב לדעת להפריד ולא לתת לפגיעה להשפיע עליך בהמשך החיים. זאת לא עבודה קלה. זאת עבודה פנימית שאתה עושה אותה כל הזמן. אין כאן פתרונות קסם.
זה תמיד מופלא בעיני שאנשים לומדים שנים כדי להגיע למקצוע, וזה ברור להם, אך בשביל לקבל את האני המדהים שהם רוצים, הם חושבים שזה יבוא לבד. אדם חייב להשקיע. אתה מקבל את עצמך בסופו של דבר. ואין מתנה יותר גדולה מאשר לקבל את עצמך, איך שאתה. זה לא אומר שאתה מסכים עם עצמך. זה לא אומר שלא תתקדם קדימה. אך זה אומר שעכשיו יש לך בסיס שממנו אתה יכול לצאת.
פגיעות - ולדעת לדלג מעליהן. לקבל אותן באופן שלם. זאת בהחלט תכונה שהייתי משקיע בה. שם בה את הכסף שלי. הכל. ברגע שהאנושות תרכוש אותה באופן מלא, החיים שלנו ישתנו לגמרי.
רוצים לפגוש את הדרך הזו מקרוב?
כל מה שכתוב כאן הוא לא תיאוריה - זו הדרך שממנה נולדות הסדנאות וההרצאות שלי.
לכל הסדנאות וההרצאות